מירון ואח' נ' שד-של בילדינג אנד אינביסטמינט בע"מ ואח'

החלטה

1. בהמשך להודעת ב"כ המבקשות (הנתבעות בתביעה העיקרית), מיום 01.03.12, ולפיה הוא עותר כיום, כי תינתן הכרעה בבקשת המבקשות לסילוק תביעת המשיב על הסף, בשל חוסר סמכות עניינית, להן הכרעתי.

2. לאחר עיון ובחינה נוכחתי כי דין הבקשה להידחות.

3. על מנת לפשט את ההכרעה בבקשה הנוכחית, הנחתי, כהנחה מיטיבה עם המבקשות, ולצורך בחינת סוגיית הסמכות העניינית, כי תוכן ומהות הסעדים ההצהרתיים בכתב התביעה, זהים וחופפים לסעד כספי אשר שיעורו שווה ל – 3% מסך כל הרווחים העתידיים שיכול ויתקבלו מחלקן של הנתבעות "בעסק המשותף", אשר יוקם במתחם המקרקעין, כמשמעותם בהסכם השותפות ועל פי כתב התביעה.

4. עוד הנחתי והכרעתי לצורך בקשה זו, בניגוד לטענות המשיב בכתב תגובתו, כי התביעה איננה נוגעת לסעדים מכוח פקודת השותפויות (סעדים המצויים בסמכותו העניינית הייחודית של בית משפט זה, ללא קשר לשיעורם), זאת הואיל והמשיב בתביעתו תובע כעורך דין ובד' האמות של סע' 4(ב) להסכם השותפות, המעגן את זכותו של המשיב לשכר הטרחה.

מעמדו כנאמן של אחד השותפים על פי הסכם השותפות (בנוסף למפורט), אינו רלוונטי ואינו נוגע לסעדי תביעת המשיב.

5. דא עקא וגם על בסיס ההנחות המפורטות לעיל, לא מצאתי בסיס לקבל את הבקשה כאמור;

6. על פי התביעה העיקרית, הסעד ההצהרתי/כספי, שוויו אינו ניתן להערכה או לשומה, כאשר המשיב טוען בכתב תביעתו, כי אין בפניו נתונים רלוונטיים, וכי המבקשות אף מונעות ממנו לעת הזו כל מידע, באשר לתוכניות העתידיות ביחס למתחם המקרקעין, כמו גם באשר לרווחים העתידיים של העסק המשותף.

בהקשר זה בוודאי שלא נסתרה, בשלב זה של ההליך, הנחת התובע כי עסקינן בהצהרה שביטויה הכספי יכול ויהיה גבוה ביותר, לרבות כנגזרת משווי רווחים עתידיים ממתחם מקרקעין, אשר שווי רכישתו לשנת 2000, עמד על כ – 82 מיליון ₪, ולגביו יש פוטנציאל תכנוני ואחר, ולמרות ההנחה שחלקן של המבקשות בכלל מתחם המקרקעין מסתכם בכ– 25% בלבד.

7.מכל מקום, המבקשות מצידן לא תמכו בקשתן בתצהיר או בנתונים כלשהם, ובוודאי כאלו העולים מסעיפי כתב התביעה עצמו, המבססים את טענותיהן העובדתיות, לפיהן "הרווח הצפוי" הנתבע בתביעה, נמוך מגבול סמכותו של בית המשפט המחוזי.

המבקשות בבקשתן הסתפקו בהעלאת ההנחה הכספית האמורה, באשר לשווי התביעה, זאת ותו לא.

8. על כל פנים, למותר להבהיר, כי לשלב זה של ההליך ובמסגרת דיון בבקשה מקדמית, גם אין כל מקום להיכנס להנחות ו/או הערכות כספיות תיאורטיות כאלו או אחרות, באשר לרווחים עתידיים צפויים. בהקשר זה אני רואה להזכיר, כי בדיון הלא פורמאלי שנתקיים בישיבת 04.01.12, ואשר לא קיבל ביטוי בפרוטוקול, אף הפליגו הצדדים למחוזות כספיים ואחרים רחוקים, כל צד למטרותיו, תוך הצגת פערים כספיים תהומיים. בהתאם ברור, כי כל ניסיון לחזות או לברר בשלב זה את סוגיית "שווי התביעה" הינו חסר תכלית.

9. מכל מקום, תביעה כאמור, לרבות לעריכת חשבונות, יכולה להתברר בבית משפט השלום, אך ורק, אם ברור וידוע מראש, שכלל החיובים הכספיים שיגזרו ממנה, לא יכול ויעלו על גבול סמכותה של ערכאה זו.

ברור כי בענייננו, ועל פי המפורט לעיל, לא כך הם פני הדברים ועל כן מקומה של התביעה בבית משפט המחוזי כפי שהוגשה.

10. בשולי החלטה זו, אני רואה להפנות לכך שהמבקשות גם הגישו תביעה שכנגד, אשר בסעדיה, על צד העיקר, עותרות המבקשות לאכוף על המשיב את מסירת ייפויי הכוח הבלתי חוזרים שברשותו ושמסרו לו המוכרים והנוגעים למתחם המקרקעין, ואשר לגביהן טוען המשיב לזכות עיכבון מכוח סעיף 88 לחוק לשכת עורכי הדין.

תביעה נגדית זו נושאה לכאורה שונה מהתביעה העיקרית (גם אם היא נובעת מאותן נסיבות), ועל כן, לאור מהות הסעדים המבוקשים בה, היא בגדר תביעה אשר בסמכותו השיורית של בית משפט זה.

בהתאם, ספק בעיני, איזו תכלית דיונית או אחרת רואות המבקשות לשיטתם מפיצול הברור בתביעות לשתי ערכאות שונות כפי שיתחייב, אם הייתה מתקבלת בקשתן הנוכחית.

התמיהות בעניין מתחזקות שעה שהמבקשות מעלות על נס את היקף נזקיהם כתוצאה מהעירבון, ואת הצורך להביא את התביעות להכרעה מהירה בשל כך.

11. לסיכום, אם כן, אני מורה על דחיית הבקשה.

12. לאור התוצאה, אני מחייב את המבקשות, יחד ולחוד, לשאת בהוצאות ושכ"ט עו"ד המשיב, בסכום כולל של 3,500 ₪.